פסק-דין בתיק ת"א 39234-06

התובע, יליד 1968, פועל זר מרומניה, הגיש תביעה בגין נזקי גוף אשר הוסבו לו ביום 24.3.03 במהלך עבודתו כפועל בניין אצל נתבעת 1, י.ד. בנגב בניה ופיתוח בע"מ [להלן - "הנתבעת"] כאשר עסק בהעמסת מוטות ברזל על משאית ביחד עם עובד נוסף, כשלפתע חש כאב בגבו התחתון.

הנתבעת היתה מעבידתו של התובע במועדים הרלוונטיים לאירוע.

נתבעת 2 - כלל חברה לביטוח בע"מ [להלן - "כלל"], ונתבעת 3 - סהר ציון חברה לביטוח בע"מ [להלן - "סהר"], הינן חברות ביטוח אשר לטענת התובע ביטחו את הנתבעת במועדים הרלוונטיים לאירוע בפוליסות ביטוח הכוללות כיסוי לאירוע מעין זה בו נפגע התובע.

נוכח טענת התובע כי האירוע מכוסה ע"י שתי פוליסות ביטוח אצל שתי מבטחות שונות, ומשעלתה האפשרות לקיומו של ביטוח כפל, שלחו הנתבעות 2 ו-3 הודעות צד שלישי האחת כנגד השניה.

הצדדים חלוקים באשר לעצם התרחשות האירוע הנטען, בשאלת אחריות הנתבעות לאירוע, בשאלת חלוקת נטל הפיצוי בין המבטחות השונות נתבעות 2 ו-3 ובשאלת גובה הנזק.

נסיבות האירוע ושאלת האחריות

בכתב התביעה המתוקן מתואר האירוע באופן לקוני ביותר: "בתאריך 24.3.03 נפגע התובע בתאונת עבודה אשר אירעה באתר בניה של הנתבעת 1, תוך כדי ועקב עבודתו אצל הנתבעת 1 ו/או על פי הוראותיה".

הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות האירוע וטוענות כי התובע סבל עוד קודם ליום התאונה הנטענת, דהיינו: 24.3.03, מכאבי גב כתוצאה מאירוע מיום 27.6.02 במהלכו הרים פלטה, וכי מדובר בהחמרת מצב קודם ללא קשר לאירוע ספציפי נטען ומוכחש.

מהתיעוד הרפואי עולה כי התובע פנה לטיפול רפואי ביום 26.3.03 ובתעודת חדר המיון מצויין כי לדבריו סובל מכאבי גב תחתון מזה יומיים.

בטופס הודעה על פגיעה בעבודה שמילא התובע והתקבל במל"ל ביום 27.4.03, ציין התובע כי ביום 24.3.03 בזמן העמסת ברזל למשאית נתפס לו הגב.

בפרק "הצהרת המעביד" עליו חתומה נורית דידי, מבעלי הנתבעת, צויין: "החל מתאריך 28.6.02 הנ"ל החל להתלונן על כאבי גב. קיבל כדורים, זריקות וכו' והמשיך לעבוד. ביום שבו קרתה הפגיעה המצב החמיר ולא יכול לשוב לעבוד".

התובע נשאל בחקירתו מתי הודיע למעבידתו לראשונה על הפגיעה והשיב כי כששב לביתו ביום האירוע, התקשר ליואב דידי ועדכן אותו בפגיעה שנגרמה לו.

מר דידי נשאל בחקירתו האם התובע התקשר אליו ביום האירוע ועדכן אותו בפגיעה והשיב כי זכור לו שהתובע הגיע אליו יומיים לאחר האירוע, וביקש טופס הפניה וכי אינו זוכר האם התובע עדכן אותו טלפונית ביום האירוע במה שהתרחש.

לאחר שמיעת העדויות השונות ועיון בראיות שבפניי, אני מקבלת את גרסת התובע בנוגע להתרחשות האירוע במועד הנטען, קרי: ביום 24.3.03. התובע שב וחזר על תאריך האירוע בפני הגורמים הרפואיים המטפלים ובמסמכים שהוגשו למל"ל ולא נמצאו סתירות בגרסאותיו בעניין זה.

יתר על כן, הנתבעת בעצמה ציינה בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למל"ל, כי לאחר הפגיעה מיום 24.3.03 התובע לא יכול היה לשוב לעבוד, הודעה שהיא בבחינת הכרה בעצם התרחשות האירוע במועד הנטען (ללא קשר לשאלת נסיבות האירוע) והכחשתה במסגרת התביעה שבפניי את עצם התרחשות האירוע מעוררת תמיהה.

זאת ועוד. תעודת חדר מיון מיום 26.3.03 בה מצויין כי התובע סובל מזה יומיים מכאבי גב, תומכת גם היא בטענת התובע כי האירוע התרחש ביום 24.3.03 וגם הצהרת מר דידי בתצהיר עדותו כי ביום 26.3.03 הגיע התובע למשרדו והודיע לו כי יומיים קודם לכן נתפס לו הגב במהלך הורדת ברזל מהרכב עם עובד נוסף.

אמנם, כעולה מהמסמכים הרפואיים השונים, התובע סבל מכאבי גב עוד קודם לאירוע נשוא התביעה ולהשלכות מצבו הקודם על נכותו תוצאת האירוע אדרש במסגרת קביעת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, אולם אין בעובדה כי לתובע עבר רפואי כדי להוליד את המסקנה כי לא התרחש אירוע כנטען ע"י התובע וכי מדובר בהחמרה של מצב קודם ללא קשר לאירוע ספציפי.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע כי ביום 24.3.03, במהלך עבודתו אצל הנתבעת  נפגע בגבו.

באשר לנסיבות האירוע, במסגרת גביית עדות מוקדמת התבקש התובע לתאר את האירוע וכדבריו (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 30.8.07): "אנחנו היינו חייבים להעביר חבילה גדולה של ברזל. הפרטנר שלו בעבודה היה איזה פועל סיני, והם שניהם הערימו את החבילה... כשהרמנו שנינו את החבילה פתאום נעצרנו, נעצרתי, רק אני נשארתי. נשארתי ללא תנועה, לא יכולתי לזוז, החלו כאבים, כאבים חזקים נוראיים בגב וברגל".